את יודעת
את יודעת שאני יודע שאת לא יודעת שהיא יודעת והיא לא יודעת שהוא יודע שהיא לא יודעת והוא לא יודע שאת יודעת
שהוא לא יודע
והיא לא יודעת
כלום
ואת יודעת
כל מה שאת צריכה
לדעת
כי בהריון ובלידה יש סביבכם כל כך הרבה ידע!!!
את קוראת ספרים והוא קורא מאמרים
ואת שומעת סיפורים והוא מדבר עם חברים
ואת רואה סרטים והוא רואה מערכונים
והידע נאסף עוד ועוד
הדוקטור אמר שאל
ואמא טוענת שרק
ואחותך מספרת שאת
והחברה מזהירה מכך וכך וכך
כולם יודעים כל כך הרבה
ואתם מרוב ידע
שכחתם
מה התכוונתם ללמוד
כי ידע זה טוב
ידע זה כוח
ידע זה בריא למוח
ואז, ברגע האמת
לא ידעתם כלום
כלומר, ידעתם נו
בטח שידעתם
אבל לא ידעתם
כי איך זה יכול להיות שהראש אומר א׳
והגוף עושה ב׳
התינוק, בכלל לא שואל מתי לצאת או לא לצאת
והרחם מקשיבה רק לעצמה
לא כ׳פת לה ששבוע 41 פלוס ארבע
למה הוא לא יודע??
ואם הוא יודע
למה הוא לא מקשיב??!!!
להם
וזה פתאום קצת משנה את התמונה על מה זה ידע?
ומה זה לדעת?
וזה שיש לי מלא ידע לא אומר שאני יודעת
כי כשאנחנו יודעים באמת
אנחנו לא כל דבר מסבירים
ואין לנו תמיד מילים
זה תמיד יהיה בגוף
וזה יהיה כל כך עמוק
אבל מה, אנחנו ב״ה אנשים חכמים ונבונים
לא מוכנים להתפשר
לא מסכימים לא להבין
ללכת כעיוורים
אנחנו רוצים לבחור ולהסכים!
ולכן ידע זה חשוב וידע זה כוח
ובטח שזה טוב למוח
לכן כדאי לשאול את עצמנו האם אנחנו לומדים גם מבפנים?
אני לומדת עם הגוף או רק על הדפים?
סם מוות או תורת חיים?
מתקבעים או כמו המים שזורמים?
כי בסוף כל הסיפור הזה, של החיים
כל כך חסר שליטה
ואם רק לרגעים נסכים
לא לדעת
להקשיב
גם בלי מילים
להרגיש
גם בלי לגעת
ללכת
אם נגיע או לא נגיע
להאמין בנו
ולדעת